לצערנו כמעט כל אדם יהיה חייב להשתמש או להכיר מישהו שזקוק להליכה עם קביים. בסרטון מעלה תיארתי כיצד ללכת עם הקביים וכאן אפרט דגשים נוספים להליכה עם קביים.

ישנם שני סוגי קביים:

• קנדיות– בעלות ידית המובנת על המרפק ופתוחות למחצה. היתרון של הקביים הקנדיות הוא בניידות שלהם אך מכאן גם חסרונן. הן פחות יציבות מהקביים האקסילריות ולכן ההמלצה היא להשתמש בקביים אלו בקרב צעירים וכאלו שיכולים לדרוך דריכה חלקית על הרגל. ההתאמה היא פשוטה- הניחו את הקביים לצד הגוף והתאימו את הגובה כך שהידית תהיה בגובה שורש כף היד.
• קביים אקסילריות– יתאימו למבוגרים יותר ולכאלו שיש איסור דריכה. ההתאמה נעשית בשני דרכים. שורש כף היד צריך להיות בגובה ידיות היד וגובה הקביים צריך להיות בהפרש של 3 אצבעות. הסיבה לכך היא למנוע לחץ ועומס מיותר באזור בית השחי שם יש מבפר עצבים רב שעלול להיפגע בלחץ רב מדי.

בהליכה, יש לשים לב תמיד שאנו נושאים את משקל הגוף על הזרועות ולא על בית השחי (במקרה של קביים אקסילריות). שימו לב שאתם מייצבים טוב את הכתפיים ולא מאמצים יצר על המידה את הזרועות.

תמיד נעלו נעל סגורה בעת הליכה עם קביים. עצם ההליכה עם קביים תמיד פחות יציבה מאשר בלי והוספת כפכפים או נעל לא סגורה מוסיפה על חוסר היציבות ללא צורך.

במידה ומתחילים נימולים או תחושות לארך הזרועות, פנו לפיזיותרפיסט על מנת לבדוק את הנושא.

ההליכה עם הקביים מתבצעת כך שתמיד הקביים הולכות ראשונות ולאחר מכן משקל הגוף עובר כשבאותו הזמן אנו נושאים את המשקל על הידיים או בצורה חלקית או בצורה מלאה (תלוי בהוראת הדריכה שניתנת על ידי הרופא).