אני שמח הפעם לפרסם מאמר אורח שנכתב על ידי פיזיותרפיסט מוכשר – אורן חבושה. מדובר על תחום שאותי אישית מרתק משום שאני רואה לא מעט רקדנים עם פציעות ספורט וריקוד. מקווה שיוסיף לכם כמו שהוסיף לי. תודה שוב לאורן.
רקע:
ריקוד הוא אומנות פעילות גופנית ספורטיבית בעלת מאפיינים ייחודיים. ישנם סוגים וסגנונות שונים של ריקוד. ככלל ניתן לומר שפעילות הריקוד דורשת מהמשתתפים בה יכולות אירוביות גבוהות המלוות בקפיצות נחיתות ובתנועות בליסטיות עצימות בסופי טווח תנועת
המפרקים וכן קוארדינציה גבוהה ותיאום בין משתתפים דרישות אלו עלולות להוביל לעתים לפציעה ואכן תחום הפציעות בקרב רקדנים
מקצועיים וסמי מקצועיים נחקר רבות בספרות המקצועית – חלקם אף נעשו בישראל.
פציעות:
אחוזי פציעה- %46%- 91 – בשנים האחרונות נעשו מספר מאמרי סקירה גדולים מאוד עם ממצאים דומים אשר הראו אחוזי פציעה גבוהים מאוד. האחוזים שונים כתלות בהגדרת מהי פציעה ובסוג הריקוד.
(2010 al et Jacobs) – הגדרת פציעה ככל כאב המחייב שינוי באימון או באיכות התנועה גם אם לא הפסד של אימון( מדווח על %91 פציעות בסקר בין לאומי שכלל את שוודיה דנמרק קנדה וישראל)
- כ %15%-30 לא ידווחו על פציעה.
- רוב הפציעות הינן פציעות גפה תחתונה 91%-66%
- אזורי פציעה עיקריים הינם -כף רגל וקרסול – %57( POINTE EN)
- %75%- 91 – מהפציעות הינן פציעות USE OVER -שברי מאמץ, פציעות גיד שריר,spondylolisis( ייתכן מנגנון פציעה כמו שבר מאמץ רק של עמ"ש)
גורמי סיכון:
נהוג לחלק את גורמי הסיכון לגורמי סיכון פנימיים (factors risk intrinsic ) וגורמי סיכון חיצוניים (extrinsic risk factors).
גורמי סיכון חיצוניים (factors risk extrinsic) :
- עומס – עצימות, כמות אימונים, זמני התאוששות- פציעה אחת על כל 1000 שעות ריקוד (Smith et al 2015).
- אימונים לאחר תקופת מנוחה- תחילת עונה/ חזרה לאחר פציעה- חזרה שאינה מדורגת.
- שינוי בעומסי אימון – שינוי שאינו הדרגתי.
- טכניקה– ייתכן ומגביר סיכון לפציעות- היגיון ביומכאני הגדרות שונות ולא מצאתי ספרות בנושא.
- עייפות/ תשישות – FATIGUE –שליטה שרירית לקוייה רפלקסים הגנתיים מעוכבים.
- תנועות חוזרניות בטווחי קיצון:
מנח OUT TURN –אמור להתקיים ברובו מהירך כאשר מוגבל מופיע פיצוי עמ"ש לומברי, ברך וקרסול- מחקר שבדק את הטווח הפונקציונלי בעמידה של ER ירך בקרב 25 רקדניות בגילאי 22-19 מצא שכולן השתמשו בפיצויים שונים אשר נעו בין 72-3
מעלות – ככל שפיצוי היה גדול יותר כך נפצעו יותר (van Merkensteijn 2015) - point En –גיל, שנות ריקוד, טווחי קרסול, פציעה קודמת ונוכחיות, מנח אגן וגב, יציבות גו ושרירי ליבה, יציבות כף רגל, שליטה מוטורית.
- הנעלה משטח סגנון ריקוד – פחות רלוונטי.
גורמי סיכון פנימיים (factors risk intrinsic):
- מבנה אנטומי- מבנה ירך, טווחי תנועה וכ"ו .
- HYPER MOBILTY SYND -גמישות יתר.
- חוסר איזון שרירי- עבודה לא מאוזנת. רקדניות לא חלשות אבל הן עובדות מאוד לא מאוזן זמן רב ב ER ו OUT TURN – מתיחה של אדוקטורים ירך+ מתח/קיצור של גלוטאליים קיצור של TFL.
- שיווי משקל ופרופריוספציה- לרקדניות רבות יש ליקוי בשוו"מ ביחס לדרישות שדורשות מהגוף- ניתן לשפר מרכיב זה.
- פציעה קודמת-גורם סיכון משמעותי ביותר.
- גיל/גדילה- הגיל בו העומס עולה בריקודים תחילת גיל ההתבגרות – גיל של שינויים פיזיולוגיים רבים, תקופת גדילה מואצת- עלייה בגובה )עצמות גדלות מהר יותר מהשרירים- אזורי גדילה פגיעים בשלד- איליום באגן אפופיזות טרוכנטרים, ירידה בכוח
שריר, ירידה בקוארדינציה, שליטה שרירית שיווי משקל, שינוי בגמישות שינוייםהורמונליים. - STRESS – לפני הופעות לקראת ריקודים וכן התייחסות לגורמים נוספים – ביה"ס- בגרויות/ תקופות מבחנים/ עבודות. תנועת נוער- טיולים/ אירועי שיא. חברתי. גם מצב בבית כמו לידה, גירושין יכולים להשפיע.
- תזונה, שינה – לתת לגוף זמן התאוששות מהמאמץ. אי סדירות מחזור יכולה להצביע על עומס אימוני רב מידי.
מניעה? מה אפשר לעשות:
- ניהול עומסים- חזרה הדרגתית לאחר מנוחה, בנית עומס הדרגתית לפני הופעות, חזרה הדרגתית לאחר פציעה.
- משך שיעור- זמן השיעור השעה בה מתקיים מה נעשה לפני מבחינת עומסים.
- זמני מנוחות והתאוששות- בין אימון לאימון חלוקה בתוך האימון.
- תזונה ושינה- בעיקר בתקופות עמוסות- הנערות עומדות בעומס אדיר- כל הגופים המעורבים מעמיסים עליהן באותם זמנים (בגרויות הופעות סיום).
- חימום- דינאמי והדרגתי- מתיחות רק לאחר שהגוף חם.
- שיעורי טכניקה- alignment ,מנח אגן ניטרלי, זוויות מפרקיות.
- תרגול תואם ריקוד (תרגול פונקציונלי)- תרגול במנחים הקרובים לריקוד עצמו . אחיזת ה BAR כחלק מתרגול – בריקוד עצמו לא אוחזים בbar.
- הערכות פונקציונלית- נותנות מידע לגבי יכולות ומידת דרישות– lag single( Richardson et all 2010 ).sauté test ,airpain test, topple test ,hop test.
- הערכת נתוני הרקדנית- טווחי תנועה אקטיבי פאסיבי, הערכת כוח, בדיקת שיווי משקל Y BALCE SCALE.
- הערכה מקצועית של מורה לריקוד- לגבי מוכנות הרקדנית.
- אימונים סימטריים א סימטרייה מובנית בריקוד- בכל כיווני התנועה.
- אימונים כלליים הכוללים מרכיבי כוח.
- אימונים בטווחי תנועה מלאים.
- הוספת מרכיבי אימון נוספים לאימונים ספציפיים בריקוד – עשויה לצמצם סיכונים לפציעות וזאת מבלי לפגוע בביצועי הריקוד.
משך הזמן לאימון- 12 שבועות.(Koutedakis et all 2004,2007 ). דוגמא: אימוני TRX ,ג'יירוטרוניקס, פילאטיס fit cross אימונים אירוביים וכ"ו.
סיכום:
- רקדנים/ות הינה אוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה לפציעות.
- אחוז גבוה מהפציעות אינן מדווחות.
- הגורמים לפציעות הינם מגוונים תלויים בעומס האימונים, מרכיבים אנטומיים, גורמים פיזיולוגיים וגורמים סביבתיים.
- התערבות למניעת פציעות מצריכה התייחסות לכלל הגורמים ולכלול – ניהול עומסים, התייחסות למאפיינים פיזיולוגיים – גיל קפיצת גדילה, התייחסות למאפיינים ספציפיים של הרקדנ/ית.
- הוספת אימונים כלליים הכוללים: מרכיבי כוח, עבודה בטווחי תנועה מלאים, אימונים סימטריים- מצמצמת סיכון לפציעה מבלי לפגוע בביצועי הריקוד .
רשימת מקורות:
Russell, J. A. (2013). Preventing dance injuries: current (1
perspectives. Open access journal of sports medicine, 4, 199.
Jacobs, C. L. (2010). Musculoskeletal Injury in Professioal (2
Dancers: Prevalence and Associated Factors. An International
Cross-sectional Study (Doctoral dissertation, University of
Toronto).
Sobrino, F. J., de la Cuadra, C., & Guillén, P. (2015). Overuse )3Injuries in Professional Ballet Injury-Based Differences AmongBallet Disciplines. Orthopaedic Journal of Sports Medicine,
3)6), .2325967115590114
Smith, P. J., Gerrie, B. J., Varner, K. E., McCulloch, P. C., Lintner, D. )4M., & Harris, J. D. (2015). Incidence and Prevalence ofMusculoskeletal Injury in Ballet A Systematic Review.
.Orthopaedic journal of sports medicine, 3(7), 2325967115592621van Merkensteijn, G. G., & Quin, E. (2015). Assessment of (5
compensated turnout characteristics and their relationship to
injuries in university level modern dancers. Journal of Dance
Medicine & Science, 19(2), 57-62.
Jenkins, J. B., Wyon, M., & Nevill, A. (2013). Can turnout(6
measurements be used to predict physiotherapist-reported
injury rates in dancers?. Medical problems of performing artists,
.28(4), 230
https://www.youtube.com/watch?v=MmQw_5PtnGo (7
Fuller, M., & Peirce, D. (2009). Screening practices in dance: (8
applying the research. Dance Dialogues
Meck, C., Hess, R. A., Helldobler, R., & Roh, J. (2004). Pre-pointe(9
evaluation components used by dance schools. Journal of Dance
.Medicine & Science, 8(2), 37-42
Richardson, M., Liederbach, M., & Sandow, E. (2010). Functional (10
criteria for assessing pointe-readiness. Journal of Dance Medicine
.& Science, 14(3), 82-88
Allen, N., Nevill, A. M., Brooks, J. H., Koutedakis, Y., & Wyon, M. A. (11
(2013). The effect of a comprehensive injury audit program on
injury incidence in ballet: a 3-year prospective study. Clinical
Journal of Sport Medicine, 23(5), 373-378.
Steinberg, N., Siev-Ner, I., Peleg, S., Dar, G., Masharawi, Y., Zeev, (12
A., & Hershkovitz, I. (2012). Extrinsic and intrinsic risk factors
associated with injuries in young dancers aged 8–16
years. Journal of sports sciences, 30(5), 485-495.
Koutedakis, Y., Hukam, H., Metsios, G., Nevill, A., Giakas, G., (13
Jamurtas, A., & Myszkewycz, L. (2007). The effects of three
months of aerobic and strength training on selected
performance-and fitness-related parameters in modern dance
students. The Journal of Strength & Conditioning Research,21(3),
808-812.
Koutedakis, Y., & SHARP, N. C. (2004). Thigh-muscles strength (14
training, dance exercise, dynamometry, and anthropometry in
professional ballerinas. The Journal of Strength & Conditioning
Research, 18(4), 714-718.
