שיהיה ברור, אימוני קרוספיט לדעתי עשו לא פחות ממהפכה בתחום הכושר. אני חושב שמי שעוסק בצורה תחרותית בקרוספיט הוא ספורטאי על, לא פחות מזה.
בכתבה הבאה אני רוצה לחלוק אתכם את הצד הפחות נוצץ בקרוספיט (ובעצם בכל ספורט תחרותי) – הפציעות.
אספתי נתונים על 5 כוכבי קרוספיט שמצאתי מידע מוצק לגבי הפציעה שלהם והחלטתי לתאר את הפציעה, מהם התרגילים שייתכן והיו חלק מהגורם לפציעה, השיקום שעומד בפני הספורטאים האלו עברו ומה הסיכוי לחזור מפציעות אלו. חשוב לציין שיש עוד המון שמועות על פציעות אחרות של ספורטאים בתחרויות השונות אבל בחרתי רק באלו שיש הוכחות ברורות לפציעה.
אני חושב שכל מתאמן הן תחרותי והן לא תחרותי כדאי לו לקרוא את הכתבה ולו רק בכדי להבין מהי ההקרבה שהחבר'ה האלה מקריבים ומהם הסיכונים שהם לוקחים בתור ספורטאים מקצועיים.
Scott panchik:
במשחקי הקרוספיט 2015 נראה סקוט נועל ביום האחרון לתחרות, מגף מגן על רגלו ונאבק בכאב ובקושי לבצע תרגילים. בדיעבד התברר, לאחר שהוא סיים את המשחקים, שהוא קרע את הפאציה הפלנטרית.
הפאציה הפלנטרית היא למעשה רקמה במשטח כף הרגל. היא נמצאת תחת עומסים אדירים. התפקיד שלה הוא לעביר כוח מכף הרגל לכל הגוף. היא רגישה מאוד לדלקות ועצם העובדה שהיא נמצא כבסיס התמיכה לכל הגוף מהווה בפני עצמה גורם סיכון לפציעות.
ברגע שיש קרע בפאציה הפלנטרית יש שתי אפשרויות והבחירה תעשה על פי הצרכים של המטופל, מידת הקרע ומיקומו. האפשרות הראשונה היא טיפול שמרני שיכלול מנוחה, פיזיותרפיה ובסופו של דבר חיזוקים רלוונטיים לצרכי המטופל. החסרונות באפשרות הזאת היא שזמן ההחלמה יחסית ארוך ויש צורך במנוחה מוחלטת ובנוסף יש סכנה לקריעה חוזרת בשל חולשה של האזור.
האפשרות השנייה היא ניתוח לתפירת האזור- אני כמעט בטוח שזה מה שעבר Scott . וכאן יש שלבים מאוד ברורים להחלמה וזמן ההחלמה קצר יותר מטיפול שמרני. החיסרון הגדול באפשרות הזאת היא שמדובר על ניתוח לכל דבר עם סכנת זיהום ולרוב תהיה אסורה דריכה למשך שישה שבועות.
המון תרגילים מאתגרים את הפאציה הפלנטרית אבל BOX JUMP , ריצה על חול ים וקלינים הם התרגילים שיקשו על מתאמן עם פציעה באזור זה.
Annie Thorisdottir:
אהיה כנה ואומר שלא מצאתי בדיוק מה היה אופי הפציעה של אנני אבל על פי סדרת הסרטונים שפרסמה בנוגע לשיקום שלה, מדובר על לחץ עצבי כלשהו ואני משער שמדובר על פריצת דיסק.
בשנת 2011 ובשנת 2012 אנני זכתה במקום הראשון במשחקי הקרוספיט ולכן אתם יכולים לשער מה רבה הייתה חומרת הפציעה שלה שהיא נאלצה לוותר על המשחקים בשנת 2013. אני חושב שהיא מדהימה ועצם העובדה שהיא החליטה לא להסתתר ולחלוק חלק מהשיקום שלה מעורר הערצה.
כשמדובר על הגב שלנו, הסכנה העיקרית היא העצבים שיוצאים מחוט השדרה שנמצא בתעלת עמוד השדרה ומעצבבים את אברי הגוף. בין החוליות ישנם הדיסקים הבין חולייתיים – הם צמיגיים בעלי מעטפת יחסית קשיחה ומטרתם היא לבלום זעזועים. לעיתים כשהחלק הפנימי פורץ את המעטפת, הוא לוחץ על העצב וגורם לכאב לאורך כל הרגל. יש כמה דרכים לטיפול במצב כזה – ניתוחי או שמרני – פיזיותרפיה. כחלק מהשיקום ניתן גם לראות בסרטונים של אנני, מחזקים את שרירי הליבה ומבצעים מתיחה ותנועתיות של המערכת העצבית על מנת להוריד מתח ועומס על האזור.
תרגילים שבהם אנו מעמיסים בצורה ובהעמסה לא נכונה יכולים לסכן את אזור הגב. אחד התרגילים שלדעתי בתור פיזיותרפיסט חייבים להיזהר איתו הוא GHD Sit-up עם משקל. שוב, שלא תבינו אותי לא נכון, אין כזה דבר תרגיל לא טוב, יש כזה דבר תרגיל שאינו מתאים לרמת המתאמן, למצבו הפיזי, לכמה הוא ישן ומה אכל…
קישור להתייחסות של אנני למה שקרה:
http://crossfitportland.com/blog/annie-thorisdottir-the-road-back-to-recovery/
Kara webb:
עוד אתלטית מעוררת כבוד. בשנת 2014 כשהיא מובילה או לפחות בין המובילות במשחקי הקרוספיט, קרה ווב פרשה מהתחרות בשל לחץ על עצב באזור גפה עליונה – זה על פי ראיון שפורסם איתה.
בעיות כתפיים, צוואר וגב עליון נפוצות בקרב מתאמנים ברגע שמעמיסים על מפרק הכתף. כמו בגב התחתון, גם בצוואר יש מערכת עצבית שיוצאת מעמוד השדרה ומעצבבת את הגפיים העליונות. על פי הבנתי, ככל הנראה עצב שלנחץ בדרכו מעמוד השדרה לכיוון הכתף, לא אפשר לה להמשיך.
לדבריה, ברגע שניסתה לבצע הליכה בעמידה על הידיים, היא קרסה ולא יכלה להמשיך עוד. אני משער שמדובר על פציעה נמשכת שקרה ווב ניסתה למשוך ולא לוותר ובסופו של דבר הכריעה אותה. כדי לחזור מפציעה כזאת פשוט צריכים לנוח ובהדרגה תוך כדי עבודה על תנועתיות המערכת העצבית ושחרור אזורים שיכולים להוות גורם שיתפוס את העצב בדרכו לגפה, לחזור לשגרת אימונים.
מה שמדהים בסיפור הוא החזרה שלה למשחקים. מרשימה בכל המובנים.
ג'רקים, קלינים ועמידות ידיים מעמיסים על חגורת הכתפיים ומתאמן שחש כאב או תחושות של נימולים, עיקצוצים וירידה בתחושה, חייב להפנות את תשומת ליבו של המאמן למצב.
Julie Foucher:
אישית לי היה הכי קשה לראות את הפציעה של ג'ולי. א- בגלל שהיא כזאת אתלטית מדהימה, ב – כי מדובר על פציעה קשה ביותר שקשה מאוד לחזור ממנה.
בעת הריג'יונלס, ביום השני, קרעה ג'ולי את גיד אכילס. גיד אכילס אמור להעביר את הכוח משריר התאומים ושריר הסולאוס לקרסול ולכף הרגל. קרע של שריר זה הוא אחת הפציעות הקשות ביותר שמעטים הספורטאים שחוזרים ממנה. אין ספק שג'ולי הפתיעה אותי באופן אישי בצורה שהיא השתקמה אך היא החליטה על פי סרטון שראיתי איתה, להניח כרגע בצד את התחרות ולהתמקד בלימודים. כל כך הרבה גורמים יכולים לגרום למישהו לפרוש מעיסוק מקצועי בספורט ולדעתי גם אלמנט פסיכולוגי לא קטן נמצא שם.
שיקום לאחר קרע בגיד אכילס הוא לפחות ארבעה חודשים שלאחר הניתוח שבו פשוט תופרים את שני חלקי הגיד, היא מושמת במגף עם הגבהה באזור העקב וזאת על מנת לא ליצור מתח על הגיד. בהדרגה לאחר מכן מורידים את ההגבהה עד להורדת המגף לחלוטין.
חייב הערה אישית – לי קצת הפריעה העובדה שהיא ניגשה וביצעה עוד ניסיון להתחרות עם מגף מגן לאחר הקרע (מצורף הסרטון המדובר). כמובן שמדובר על משהו שהוא באמת לא נתפס וחוזק מנטלי ופיזי עצום אבל לדעתי מישהו היה חייב לעצור אותה כי היא סיכנה את סיכויי ההחלמה שלה.
נ.ב – אחד הספורטאים הגדולים ביותר שהיו בארץ שחקן הכדורסל טל בורשטיין שאני יודע שמתאמן גם הוא בקרוספיט עבר בדיוק את אותה הפציעה והתקשה גם הוא לחזור לשחק באופן תחרותי כך שג'ולי בחברה טובה .
Lucas Parker:
למשחקי 2014 הגיע לוקאס כאחד הפייבוריטים לתת פייט לאחד והיחיד ריץ' פרונינג. ביצועיו בתחרות היו לא טובים והפתיעו רבים. לאחר המשחקים הוא פרסם סרטון אמיץ ביותר לטעמי. בו הוא תיאר איך במצב של רבודומיאלזיס – מצב של פירוק שריר, הוא המשיך בתחרות. חייבים להבין שמצב של פירוק שריר ועוד ברמות האלו הוא מסוכן ביותר ויכל לעלות לו בחייו. זה מדהים שספורטאי ברמות שלו הגיע למצב כזה וזה רק מראה על הקושי העצום שהמשחקים עולים למתחרים.
בתיאור המחריד שלו הוא מסביר על העובדה שהוא השתין שתן אדום – אחת האינדיקציות הברורה לפירוק שריר מסאיבי ועל כך שהוא היה מעולף למחצית לאורך התחרות.
לדעתי לוקאס הופתע מהמקצים המטורפים שהיו – TRIPLE 3 – חתירה של 3000 מטרים , 300 double under ולאחר מכן 3 סיבובים סביב האצטדיון – זכור דרך אגב ריץ' פרונינג שפשוט "נשפך" בריצה. לאחר מכן המקצה הבא כלל דחיפה של מזחלת על פני 100 יארד כמה שיותר מהר.
דרישה עצומה הן אירובית ואנארובית שפשוט הגוף קרס בעקבות שני המקצים האלו.
מה שאני לוקח ממה שקרה ללוקאס זה החשיבות של ההקשבה לגוף. כמובן שאלמנט התחרות נכנס כאן אבל חשוב להבין שהדבר הראשון שאתם חייבים לשים אליו לב זה איך אתם מרגישים וכל כאב או תחושה שונה, חייבים ליידע את המאמן.
לסיכום:
חייבים להבין שהספורטאים האלו מקדישים את חייהם על מנת להתחרות. אני מציע ללמוד מכל פציעה ופציעה ולקחת את הדבר הבסיסי ביותר – להקשיב לגוף ולא לפחד לעצור שנייה, לחשוב ובמידת הצורך לפנות למאמן לקבל הדרכה מתאימה.
