שברי מאמץ או שברי הליכה הם סוג של פציעה נפוצה שנגרמת בעיקר בשל שימוש יתר. לרוב, שברים נגרמים בשל פגיעה טראומתית שפוגעת במבנה וברקמת העצם. בשברי מאמץ, השברים נגרמים ע"י כוח חלש שמופעל על העצם אך לתקופה ולמשך זמן ארוך. שברי מאמץ נפוצים בקרב אתלטים שחשופים לעומס אימונים לאורך זמן, נפוצים אצל חיילים שגם חשופים לעומס לאורך זמן ואצל נערים ונערות אשר נתונים לעומס רציף. שברי מאמץ נפוצים בעיקר בפלג הגוף התחתון ובייחוד באזור צוואר הירך, השוקית הקדמית, מפרק הקרסול ומפרקי כף הרגל. שברי המאמץ נפוצים יותר בקרב המתאמנים על משטחים קשיחים כמו פרקט של מגרש כדורסל או מגרשי טניס או אספלט. אנשים בעלי מבנה עצמות ארוך נוטים יותר לשברי מאמץ. גם שינוי קיצוני באופי ובסוג האימונים יכול לגרום לשברי מאמץ. נשים נוטות לשברי מאמץ יותר מגברים.
כיצד מאבחנים שברי מאמץ?
על מנת לאבחן שברי מאמץ חייבים לבדוק את המטופל ואת הסימפטומים שהוא מתאר.
בתחילה, הכאב יתעורר בסוף הפעילות ובמנוחה, הכאב יורד. בהמשך, הכאב לא נרגע גם במנוחה ולעיתים אף מתגבר בלילה
הכאב לא ממוקד ומפושט.
אמצעי הדמיה כמו צילומי רנטגן/CT/MRI או מיפוי עצמות יינתנו ע"י הרופא המטפל במידה ויש צורך.
טיפול בשברי מאמץ:
בתחילה חייבים במנוחה מוחלטת מכל פעילות. בד"כ המנוחה היא מחודש עד לשלושה חודשים (תלוי במידת החומרה של השבר). לאחר המנוחה ולאחר החלטה של הרופא המטפל מומלץ לחזור לפעילות ע"י פיזיותרפיה.
השיקום ייעשה ע"י פיזיותרפיסט שיחליט על צורת ומידת החזרה לפעילות. כמו כן, חייבים לדאוג למשטחים פחות נוקשים או לחילופין לבדוק האם ניתן להתאים נעל או מדרסים שיורידו את העומס הביומכני על הרגל.
חיזוק השרירים התומכים אשר יוכלו להוריד עומס גם הוא חשוב.
כיצד למנוע שברי מאמץ?
חשוב ליצור תוכנית אימונים מתאימה שתתאים לרמת המתאמן. לא ליצור שינויים קיצוניים מדי באימונים ולהקפיד על סרגל מאמצים מתאים.
כדאי לגוון במשטחי האימונים ולא להתאמן באופן קבוע במשטחים נוקשים שייצרו עומסים גבוהים.
תזונה נכונה ושמירה על בריאות העצמות.
התאמה של נעליים מתאימות ובמידת הצורך מדרסים מתאימים.
הקשבה לגוף. במידה וישנו כאב יוצא דופן שאינו עובר חשוב וכדאי לגשת לפיזיותרפיסט או הרופאהמטפל.