מישהו ראה את רצפת האגן שלי?
משום מה, הדיון בנושא הזה תמיד מתחיל ב"יש לי חברה ש…" אמנם חל שיפור משמעותי וכבר מותר לדבר בקול רם על רצפת האגן ואפילו… על דליפות שתן. אבל עדיין, לצערי, קשה מאוד לשמוע נשים מדברות על עצמן בהקשר זה. יש הרבה מבוכה ואי נוחות סביב הנושא.
נשים מעדיפות שהמצב יגיע לצורך בניתוח או במקרה הטוב, לשאול בשם החברה שלהן…
לפי מחקרים, 1 מכל 4 (!!!!) נשים סובלת או חוותה כבר אירוע כלשהו של דליפת שתן.
עם עליית הגיל עולה גם השכיחות. במחקרים מדברים על 80-90% מכלל הנשים מעל גיל 70. ויש הרבה כאלה!
על מה אני מדברת?
רצפת האגן – כשמה כן היא.
אם נתייחס למרכז הגוף כבית – הסרעפת היא הגג, לכן חשוב לנו לעבוד בסינכרון עם הנשימה. שרירי הבטן והגב הם הקירות, חשוב לעבוד גם עליהם והרצפה – רצפת האגן.
הדימוי הזה אהוב עלי כיוון שכמו בבית, גם כאן- ככל שהיסודות יהיו חזקים יותר כך נוכל לצאת ממנו מחוזקים, יצירתיים, מוגנים ובטוחים יותר.
ככל ששרירי רצפת האגן, כמו כל יתר השרירים המייצבים שלנו, יהיו חזקים ופעילים יותר- כך יהיה לנו קל יותר להפיק כוח ותנועתינו תהפוך איכותית יותר. רצפת האגן היא קבוצת שרירים רצוניים (כמו שרירי הידיים והרגליים) הממקומת בתחתית האגן. בשונה מרוב השרירים הרצוניים בגוף, אלה עובדים בישיבה ובעמידה נגד כוח הכובד וממשיכים לעבוד גם במנוחה ובשינה. בעצם אנו דורשים מהם עבודה מתונה למשך… 24 שעות ביממה.הקבוצה נחלקת לשתי תתי- קבוצה על פי תפקוד:

1.סוגרים: מסודרים בצורת שמינייה. עיגול ראשון סביב הסוגר האנאלי (פי הטבעת). עיגול שני סביב הנרתיק יחד עם השופכה (פתח יציאת השתן). בינהם נמצא הפרינאום (הידוע לשמצה בחדרי הלידה) שהוא בעצם נקודת המפגש בין כל שרירי רצפת האגן ולכן עבה ולא גמיש.
2. מרימים: מסודרים כמעין "ערסל" או "טרמפולינה". מחוברים לשני צידי האגן ולחלק הסופי של עמוד השדרה (סקרום- עצם העצה ועצם הזנב).
לרצפת האגן, מספר מגוון של תפקידים חשובים:

• עזרה בייצוב הגוף- לשיפור כוח, איכות תנועה ולמניעת כאבים. למשל: היום ידוע ממחקרים, שאנשים (יחידי סגולה) שאינם סובלים מכאבי גב, עובדים עם שרירי רצפת האגן והבטן התחתונה (רחב בטני) באופן אוטומטי.
• עבודת סוגרים תקינה: סגירתם בעת מנוחה והרפייתם לצורך התרוקנות שתן או צואה.
• לידה היא מצב מיוחד של יכולת הרפיית הסוגרים. הריון ולידה הם נושא נפרד, חשוב וגדול. לא ארחיב עליו במאמר זה.
• הרמה ושמירה על מיקום איברי האגן: שלפוחית שתן, רחם וחלחולת/ רקטום. מניעת צניחות (שינוי במיקום אנטומי) של איברים אלה ושל המעיים דרך פתח הנרתיק.
• סיפוק מיני: הנאה במהלך יחסי מין ויכולת הגעה לאורגזמה. (תקינות רצפת האגן של האישה משפיעה גם על יכולת הגעה לאורגזמה של הגבר).

הבעיות הנפוצות ברצפת האגן נגזרות מתפקידים אלה:

• פגיעה בעבודת מייצבים: כאבי גב, בעיות יציבה ושיווי משקל. בנוסף, גם אנשים הסובלים מפריקות חוזרות או כאבי פרקים, יתכן שיוכלו לשפר את מצבם בעזרת עבודת מייצבים טובה יותר. דמיינו לעצמכן עץ עם שורשים חזקים וארוכים העומד בפני רוח חזקה. הענפים יכולים להתנועע אך לא ישברו. העץ, לא יפול.
• חולשת סוגרים: מתחיל בקושי בהתאפקות וריצות מרובות לשירותים, דרך "בריחת" אוויר דרך הנרתיק או ריבוי גזים ועד דליפות/ בריחות שתן וצואה.
• קשיים בהרפיית הסוגרים: עצירויות כרוניות, כאבים ביחסי מין וקושי בשלב 2 של הלידה (צירי לחץ)- קושי זה עלול להוביל ללחיצה מתמשכת במהלך הלידה ובהמשך אף לצניחה.
• בעיות בתפקוד ה"מרימים": סכנה לצניחות בדרגות שונות.
• בעיות בתפקוד מיני: חולשה- תוביל לחוסר תחושה (עקב נרתיק פעור) ו/ או קושי להגיע לאורגזמה. לעומת זאת, בעיות הנובעות מקושי להרפות ומטונוס טבעי גבוה יתבטאו בכאבים במהלך יחסי מין.

אז אם משהו מכל מה שקראת כאן מוכר לך מחברה שלך, אמא שלך, אחותך… או מניסיונך האישי, חשוב שתדעי שיש מה לעשות.
מה? לתרגל.
ברוב המקרים, זה הרבה יותר פשוט ממה שאנו חושבות.
אם תבחרי טיפול פיזיותרפיה לרצפת האגן, תצטרכי לעבור תהליך הכולל תשאול מקיף, בדיקה וגינלית, טיפול ושינוי התנהגותי (למשל מעקב אחרי מספר הריצות לשירותים וניסיון להפחתה מודעת) ולימוד עבודה נכונה עם השרירים תוך סנכרון עם הנשימה. החדשות הטובות הן שאצל רובינו אפשר לפתור די בקלות את כל אלה ואז נשאר רק… לתרגל.
נכון, יש גם עניין של גנטיקה. אבל בעייני, אם מישהי יודעת שאמה סבלה מבעיות כאלה- יש לה רק סיבה טובה להתחיל לתרגל מוקדם יותר ולנסות למנוע או לפחות לדחות את הניתוח.
היום, אורוגניקולוגים רבים ממליצים על טיפול פיזיותרפי כ"חבילה" לפני ואחרי ניתוח (לתיקון צניחה או דליפת שתן) כדי לשפר ולשמר את תוצאותיו.
הטיפול הפיזיותרפי מוכח ומוצלח. בדרך קצרה יחסית, אפשר להגיע לפתרון או לפחות לשיפור משמעותי באיכות החיים. נשים רבות מספרות על הקושי לצאת לסרט או להצגה עקב הצורך לצאת לשירותים תוך כדי. יש נשים שהפסיקו תחביב אהוב כמו ריקוד או טיולים בטבע עקב דליפות שתן שלא לדבר על חיי מין מספקים ומהנים במקום מכאיבים ומעיבים על הקשר עם בן הזוג.
איך מתרגלים?
קודם כל כדאי לדעת מה מתרגלים:
ערכי ניסיון חד פעמי פשוט: במהלך מתן שתן, נסי לעצור את הזרם בבת אחת.
** חשוב! זהו ניסיון חד פעמי ולא תרגיל לביצוע חוזר!!
הצלחת?
נעים מאוד- אלה שרירי רצפת האגן שלך.
לא הצלחת/ הצלחת באופן חלקי?
במצבים כאלה, לא כדאי להתחיל לתרגל, כדי לא להסתכן ביצירת נזקים נוספים עקב עבודה לא נכונה. כדאי לקבוע תור לבדיקת רופא או לבקשה לטיפול פיזיותרפי. (הטיפול שייך לסל הבריאות וניתן לקבלו גם דרך קופות החולים).
אם הצלחת נסי לזכור את התחושה ולהעבירה אל התרגול: (גזרי ושמרי)
1. שכבי על הגב בברכיים כפופות (כפות רגליים על המזרון).
2. נשמי 3-5 נשימות רגועות: בשאיפה- הבטן מתנפחת, בנשיפה- הבטן נכנסת פנימה.
3. בנשיפה (הוצאת אוויר) הבאה כווצי את רצפת האגן- תחושה היא של סגירה (של הסוגרים) והרמה (של איברי האגן כלפי מעלה). כמו ב"מבחן" שעשית קודם.
4. בהכנסת האוויר (שאיפה) הבאה- שחררי הכל.
5. נוחי למשך נשימה (שאיפה ונשיפה) נוספת.
6. חזרי על תרגיל זה 3-5 פעמים.
7. עכשיו נסי לנשוף, להחזיק את הכיווץ למשך 5 שניות ורק אז לשחרר. (אפשר להוסיף גם כיווץ של בטן תחתונה).
נסי לתרגל ב-3 סטים: 6 כיווצים (של 5 שניות) בין כיווץ לכיווץ – מנוחה של 5-10 שניות.
אפשר לתרגל 2-3 סטים רצופים (בין סט לסט רצוי לעשות מנוחה של חצי דקה עד דקה) או 3 פעמים ביום בכל פעם סט אחד.
עם ההתקדמות- ניתן להעלות את מספר הכיווצים עד 8, את זמן הכיווץ עד 10 שניות ואת זמן המנוחה בהתאם. בשלב זה, צריך לעיתים, לקחת עוד שאיפה תוך כדי כיווץ.
למתקדמת בתרגול- נסי לתרגל את הכיווץ בתנוחות אחרות (ישיבה, עמידה, הליכה) ואחר כך גם בפעולות יומיומיות כגון: הרמת ילד/ שקיות קניות, עלייה במדרגות, נהיגה, ריצה או תרגול פילאטיס.
שמרו על עצמיכן!
לשאלות נוספות – אשמח לעזור
גזית.
גזית מרגלית, פיזיותרפיסטית, מומחית בפיזיותרפיה אורוגניטלית- שיקום רצפת אגן ומדריכת הכנה ללידה.
מטפלת במסגרת "מכבי שירותי בריאות" ובאופן פרטי באיזור השרון והמרכז. טלפון 052-2486351
www.gazitm.co.il